• עומר פוליצר

הנזקים הרגשיים המתמשכים של המשבר, ומי יכול לעזור?

אז לכאורה, הכול מאחורינו, נכון? העסקים נפתחים מחדש בהדרגה, התלמידים חוזרים ללימודים במתכונת מלאה, מקומות העבודה חוזרים לתפקד, וכבר התרגלנו ללבישת מסכה בתורים לסופר.

אז זהו, שממש לא כך הוא. גם אם החיים חוזרים לכאורה למסלולם, הרי שכמעט לכל אחד מאיתנו קיימים ספיחים רגשיים של האירוע. תהליכים רגשיים, דינם שהם פועלים לאט יותר מהמציאות , וגם אם המציאות משתפרת, הרי שלא בהכרח ההרגשה משתפרת גם היא.

את ההשלכות הרגשיות של האירוע המתגלגל, ששמו מתקפת הקורונה והשלכותיו, ניתן לחלק ל 4 קבוצות כלליות:

קבוצה 1) חלק מההשפעות הרגשיות השליליות הנותרות, נובע מכך, שבעבור חלקנו ( למרות "צפירת ההרגעה" שהסכנה חלפה וניתן לחזור לשגרה) , המצב עצמו והסכנות שבו, עדיין ממשיכים.

חלק ניכר מן הציבור איבד חסכונות, לחלק ניכר קוצץ השכר, וגם מי שלא נפגע אישית באופן ישיר, אפשרי שנפגעו האנשים בסביבתו ,השותפים לאחריות הכלכלית שלו. הרי אם אתה עצמך חזרת לעבוד, אך בת זוגך עדיין לא, או ילדיך מובטלים, קיים קושי כלכלי אמיתי ומתמשך בבית.

קבוצה 2) מושפעי האווירה הכללית: גם מי שמצבו הכלכלי לא נפגע בפועל, נמצא לעיתים בסביבה קרובה (הורים, אחים ילדים חברים) שמצבם הרגשי הכלכלי הבריאותי או התעסוקתי הדרדר. כל אלה גורמים לאווירת חרדה וחוסר בטחון כלליים, אשר גם אלה שחזרו לשגרת חייהם שותפים לה. בנוסף, חלק גדול מ"שסתומי הלחץ" הרגילים שלנו, מסעדות, טיולים, חו"ל מסיבות, מפגשים חברתיים, אינם קיימים כרגע, ולכן ה WELL BEING הכללי נפגע.

קבוצה 3) חלק נוסף של התחושה הלא נעימה, אותה חלקינו מרגישים, נובע מחוסר הוודאות המוחלט וחרדות בקשר לעתיד- איש אינו יודע אם יגיע גל שני של הווירוס, איש אינו יודע אם צפוי מיתון כלכלי ארצי או אף עולמי, אך החששות מעתיד מסוכן שכזה, מעסיקות חלק גדול מאיתנו.

קבוצה 4) שייכת לרמה עמוקה יותר של האישיות: ניפוץ תחושת "העולם הבטוח" : כולנו יודעים שבסוף כולם מתים. כולנו יודעים שצפויה רעידת אדמה גדולה באזורינו בזמן כלשהו- ובכל זאת איננו עוסקים באיומים אלה ברמה יום יומית. העולם המערבי הוא שבע ובטוח באופן יחסי, הוא מגובה בכלכלה חזקה, במזון זמין, בשלטון מרכזי, בשירותי בריאות טובים בתחבורה ציבורית וכו. בניגוד למדינות, כמו סוריה או תימן, בהן כל יום שנשארת בחיים הוא בגדר הפתעה, העולם שלנו משקיע אנרגיות רבות בבניית תחושה של בטחון, של המשכיות ושל שליטה לכל אחד מאיתנו. ואנו "קונים" זאת, וחיים באמונה ,שגם מחר, נתעורר לעולם מסודר ונשלט. והנה, משום מקום, מגיע וירוס קטן וכל הוודאות היומיומית שלנו , האמון בשלטון המרכזי ובהחלטותיו, ביכולת של הרופא שלנו למצוא מרפא לכל מחלה, ביציבות ובקביעות של הטקסים הקבועים שלנו (כגון סדר פסח), כל הוודאות זו נעלמת. שריון הפנטזיה שבנינו סביבנו, נסדק, ולא קל כלל וכלל לבנותו מחדש. בנוסף , מגוון השינויים והטלטלות שעברנו לאחרונה, היה מספיק ל 20 שנה, והגמישות הפסיכולוגית שלנו נמתחה עד הקצה ומעבר אליו.

אז עכשיו אנחנו מבינים, מדוע אנחנו לא בשיא השמחה והאנרגיות, למרות שהעניינים במציאות, חוזרים לכאורה למסלולם.

אז מה עושים? מי יכול לעזור לנו כאן?

 ברור לכולנו שלא הממשלה . זו משקיעה את מאמציה בהתמודדות עם האספקטים הקונקרטיים של המצב, ולצפות שתתפנה גם לטיפול ועזרה רגשיים? לא ריאלי.

אבל כן, יש אבא ואימא, ואולי אנחנו לא לבד: הארגון בו אנו עובדים, עשוי לחשוב שמוטלת עליו גם אחריות מסוימת לרגשות של עובדיו ולמצבם הרגשי .

בשנים האחרונות קיימת נטייה בארגונים מתקדמים, לראות עצמם במידה רבה כמסגרת אנושית רחבה יותר מאשר רק מקום פרנסה, וארגונים כאלה משקיעים מאמצים ומשאבים בטיוב החוויה הכללית של העובד.

לעיתים קרובות מאמצים אלה ,מצד הארגון, מושקעים בעיקר בשיפור התשתיות הפיזיות (סביבת עבודה, גינון וכו' ), כדי שלעובד יהיה נעים יותר, אך לעיתים, מכוון עצמו הארגון לשפר את החוויה הרגשית של העובד, באופן ישיר ובדרכים מתוחכמות. דוגמאות בולטות מארגונים בהם אני מייעץ; עריכת מפגשים קבועים עם המנכ"ל, לצורך קירוב לבבות ומתן תחושה של "בית" ואכפתיות. המפגשים מתמקדים בהחלפת דעות, בעדכונים, בשמיעת קשיים, בעידוד רעיונות לשיפור, ללא כל רווח קונקרטי לעובד, כלומר ללא נגיעה בנושאי שכר או תנאים וכו.

ארגונים אחרים דואגים שעובדיהם יוכלו לתרום לחברה, על חשבון שעות עבודה ארגוניות, לדוגמא במתן שעות הדרכה טכנולוגית לנוער במצוקה או בעזרה באמצעות עובדי הארגון לאוכלוסיות מוחלשות בקניות ותיקונים ביתיים וכו., כל אלה במטרה לחזק אצל העובד תחושות העצמה טובות של עזרה ונתינה. 

בהמשך לקו זה, גם במצב הנוכחי, ישנם מהלכים משמעותיים, בהם יכול ארגון לנקוט לשיפור תחושות העובד, גם ללא עזרת מומחה חיצוני. מספר דוגמאות; ברור המצב הכלכלי של התא המשפחתי הכולל, והגשת עזרה במסגרת יכולות הארגון, או\ו שיחות הרגעה תכופות עם המנכ"ל או מנהל/ת מ"א, באשר לעתיד החברה, או הבאת יועץ לענייני צמצום הוצאות משק בית במידה ואלה מכבידות על משפחת העובד, או השקעה באירועי עובדים או אירועי משפחה, נמוכי תקציב, כתחליף ל- 'שסתומי לחץ' ומשפרי מצב רוח, אשר אינם נגישים לעובדים כרגע .

עם זאת, יש לציין, שעבור חלק ניכר מהעובדים, עלול הקושי הרגשי הנובע מן המצב, להיות גדול מכדי שהארגון יוכל לטפל בו בכוחות עצמו. ישנם עובדים אשר מושפעים באופן קשה יותר רגשית מן המצב. אלה עשויים להיות מסוג האנשים המתפקד פחות טוב במצבי משבר, או אנשים רגישים יותר או אנשים אשר עבורם מצבי חוסר ודאות וחרדה, 'מתיישבים' על רגישויות אישיותיות קיימות, ומעוררים אותן.

במצבים כאלה, יוכל יועץ מיומן לעזור רבות, בשיפור המצב הרגשי, הן בבירור ושיקוף הסיבה העמוקה לחרדה, והן בייעוץ והכוונה מעשיים לפעולות אקטיביות, אשר יעילות מאד במצב שכזה.

ברור לעין, שקיימת כאן מילוי של חובה מוסרית מצד הארגון, להגיש עזרה לעובדיו במצבי קושי, אך מעבר לכך ראוי שנזכור, שיש כאן גם רווח מעשי: שזוהי עזרה שלעולם לא תשכח מלב העובד, ותגדיל מאד את תחושת המחויבות שלו לארגון.

הכותב הוא יואב ברנסקי, פסיכולוג קליני מומחה, ויועץ ארגוני בעל ניסיון רב בטיפול במצבי משבר בארגונים.



  • Facebook - Black Circle
קרן טל השמה וייעוץ למשאבי אנוש
קרן - 054-4801602
ליאור - 052-5708873
עומר - 054-4391639

© כל הזכויות שמורות לקרן טל ייעוץ והשמה למשאבי אנוש​